תעשיית בשר החזיר

בכל רגע נתון מצויים בישראל כ- 80,000 חזירים במשקים תעשייתיים. החזירים גדלים בצפיפות קיצונית במספר שיטות: חדרים שבהם מצופפים עשרים עד שלושים חזירים, תאים "אינדיבידואליים" ותאים "זוגיים". אמנון אוסובלנסקי, ממגדלי החזירים הגדולים בישראל, מסביר: "נהוג לכלוא את החזירים בתאים קטנים, שמגבילים את תנועתם. הכוונה היא שלא יפתחו שרירים, המקשים את הבשר".

במתקני הכליאה השונים הופכים החזירים לתוקפניים ולאלימים ביותר עקב הצפיפות והמחסור בגירויים. הפתרון הנהוג במרבית החזיריות הוא חיתוך הזנב ללא משככי כאבים המתבצע בינקות. במקומות מסוימים נהוג גם לחתוך את השיניים. הסירוס אף הוא נועד להפחית מחיוניותו של החזיר ולגרום לו להוסיף שומן במהירות, וגם הוא מתבצע ללא הרדמה או אלחוש: פותחים בסכין את שק האשכים ומושכים כל אשך בנפרד עד שקורעים את צינורית הזרע שאליו הוא מחובר.

רצפת עשויה בטון או רשת מקלה על הניקוי, אולם גורמת בעיות יציבה ועיוותים ברגלי החזירים. מגדל חזירים אמריקאי אחד הגיב על הטענה כנגד הבחירה בסוג זה של רצפה בכתב עת חקלאי: "לא משלמים לנו פה עבור יצירת בעלי-חיים עם יציבה טובה. משלמים לנו לפי המשקל".

שיא של אכזריות מהווים מתקני ההריון וההנקה, נגדם מתנהל מאבק נרחב בחו"ל (הזוכה בימים אלה להצלחות ראשונות בפרלמנט האירופי ובפלורידה). מגדלי החזירים חוששים שבשל הצפיפות הגדולה תמעך האם את החזירונים בעת ההנקה. ההגיון מכתיב שצריך, אם כך, לתת להן יותר מקום, אולם התעשייה בוחרת בפתרון אחר: לא לתת להן מקום כלל. משך כל ארבעת חודשי ההיריון נכלאת החזירה בתא צר ממדים, שבו אין היא יכולה אלא לנוע צעד אחד אחורה וקדימה. אולם אפילו פעילות מינימלית זו לא מתאפשרת לה בעת חודשי ההנקה. החזירה מקובעת למקומה בשכיבה כשאת גופה מוחצים משני הצדדים מתקני מתכת דמויי צלעות בית-חזה. צוות אנונימוס תיעד במצלמה נסתרת בחזירייה בלהב מספר מקרים שבהם המחיצה הייתה כה חזקה, עד כי החזירה לא הצליחה אפילו להתהפך ולקום על רגליה.