תקציר האירועים הקודמים
ב-23.12.2005 חשף כתב המקומון זמן חיפה, אבי כפירי, ירי ביונים בממגורות דגון שבמפרץ חיפה. הירי התבצע מזה מספר חודשים על-ידי חברת הדברה, ולדברי הכתב, כ-35 אלף יונים נטבחו עד מועד פרסום הכתבה. עוד נטען בכתבה, שהירי נעשה באופן חוקי. סגן מנהל השירות הווטרינרי בחיפה, ד"ר יאיר וייס, צוטט באומרו שהיונים מהוות "בעיה קשה" של סכנת מחלות ולכלוך; וש"הביצוע בירי מאושר על-ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר." אנונימוס החלה לקיים משמרות מחאה נגד ממגורות דגון, במקביל לניסיונות הידברות עם ההנהלה. המנהל, מיכאל שרן, סירב להיפגש עם נציגי העמותה ואמר בטלפון, שהעירייה היא שדחקה בו לבצע את ההשמדה. למראית-עין היה נדמה, שכל האילוצים פועלים נגד היונים: החוק, הרשויות ושיקולי התועלת של האנשים הנוגעים בדבר.האמת על הירי
תוך זמן קצר הסתבר, שאף אחד מהאילוצים שלעיל אינו קיים, והמניע היחיד להשמדה הוא ההחלטה של הנהלת הממגורות:- ראשית כל, הירי אינו מועיל לאיש – מלבד חברת ההדברה. נציג אנונימוס יצר קשר עם הסמכות הבינלאומית לבקרה של אוכלוסיות יונים, PiCAS International והתברר שהרג יונים בוגרות מצמצם את אוכלוסיותן רק למשך שבועות אחדים, כשהחלל שנוצר מתמלא ביונים אחרות; במקרה דגון, ניקיון השטח ממזון הוא הפיתרון היעיל. למעשה, כבר בכתבתו של כפירי הובהר, שהיונים מגיעות לממגורות דגון בגלל פיזור רשלני של זרעי תבואה על הקרקע. כעת התברר, שרשלנות זו אחראית לעצם קיומה של אוכלוסיית היונים הגדולה באזור.
- שנית, השירות הווטרינרי של חיפה מסר לאנונימוס גרסה שונה לחלוטין של עמדתו, לעומת הדברים שאמר שרן ואפילו הציטוט מפי ד"ר וייס בזמן חיפה. במכתב רשמי לעמותה (1.2.2006) מסר ד"ר וייס, ש"השירות הווטרינרי בחיפה לא נתן הוראה להשמדת היונים במקום" ו"לא המלצנו על ירי כשיטה לדילול היונים". ד"ר וייס אף הבהיר, שבעקבות המלצת השירות הווטרינרי, רכשה החברה רכב מטאטא כבישים.
- ושלישית, הסתבר שהירי מתבצע תוך הפרה לכאורה של שני חוקים, לפחות. ייתכן, שרשות הטבע והגנים אכן נתנה לחברת ההדברה אישור לציד, כפי שכתב ד"ר וייס במכתבו; אולם החוק להגנת חיית הבר (התשט"ו-1955), סעיף 4(א), קובע כי "לא יצוד אדם בתחום חמש מאות מטר ממחנה, מגן ציבורי ומבית הנמצא בתחום יישוב, או בתחום מאה מטר מבית אחר או מבית-קברות." הירי בממגורות דגון התבצע באזור הומה אדם. ובכל מקרה, אישור ציד אינו הכשר להתעללות. הסמכות להשמדת חיות מסוימות ("מזיקים") לפי החוק להגנת חיית הבר ובאישור רשות הטבע והגנים, אינה מבטלת את הוראות חוק צער בעלי-חיים. פעילות אנונימוס צפו במדביר מבצע ביונים פעולות, המהוות התעללות לפי כל פירוש סביר של החוק.
תמונות השמדה והתעללות
הירי בממגורות דגון נמשך בינואר-פברואר 2006, פעם-פעמיים בשבוע. אנונימוס הקימה רשת של תומכים באזור הממגורות, ואלה ממהרים להודיע לעמותה על הירי עם תחילתו. ב-19 בינואר וב-8-7 בפברואר צילמה פעילת אנונימוס את הירי בווידיאו. קטע קצר מתוך הסרט ניתן לצפייה באינטרנט. התמונות שלפניך לקוחות מתוך הסרט; הן באיכות בינונית ומחייבות ביאור:מאות רבות של יונים נראות מרוכזות על הקרקע במקום אחד. יונים אינן מתקבצות כך אלא אם יש מזון מפוזר על הקרקע. ריכוז זה של יונים, שנמצאות במקום במצב "היכון" לנחיתה על הקרקע, מעורר את החשד, שבדגון לא מפעילים כראוי את מטאטא הכבישים, שעל השימוש בו המליץ השירות הווטרינרי. הדבר מעורר חשש לגבי עתיד היונים, כי כל עוד יש זרעים על הקרקע, היונים ימשיכו לשהות שם ולהתרבות, והנהלת הממגורות עלולה למצוא בכך תירוץ לשוב להשמדה. על כל פנים, במקרה הנדון ראתה הצלמת, שהמדביר הוא שפיזר זרעים על הקרקע כדי למשוך את היונים ולטבוח בהן. במילים אחרות: חברת ההדברות לא "מטפלת בבעיה" אלא גורמת באופן מלאכותי לריכוז היונים כדי להרוג אותן.
המדביר, לבוש בווסט עם סמל החברה "עמית הדברות" (הסמל כולל איור של יונה בתוך מטרה וכיתוב תמים: "גירוש יונים"), עומד בקרבת הלהקה ויורה. הירי מתבצע במרחק מטרים אחדים מכביש סואן, באזור בנוי בצפיפות. הירי מכוון אל הלהקה: המדובר בשיטה מודעת ומכוונת, של ירי חסר הבחנה לתוך קבוצת בעלי-חיים צפופה ומתנועעת – ולא בניסיון מדויק להרוג פרטים מסוימים בו-במקום.
הלהקה ממריאה בעקבות הירי, אולם נכונותן של יונים רבות לחזור למקור המזון תוך ספיגת אבדות, בשיטה החוזרת על עצמה במשך חודשים ברציפות, מעידה באופן טראגי עד כמה הירי חסר תועלת כאמצעי גירוש.
עשרות יונים מוטלות על הקרקע לאחר בריחת הלהקה, מפוזרות ברדיוס כעשרה מטרים. די בפיזור הגדול לבדו כדי להעיד על חוסר הדיוק של הירי.
יונים רבות נותרו פצועות לאחר הירי. הן טופחות בכנפיהן אך אינן מסוגלות להתרומם. בשלב זה אין ספק שהן סובלות מכאבים קשים ומפחד עז.
המדביר בועט ביונים חיות ומתות ללא הבחנה, כנראה במטרה לרכז אותן לקראת האיסוף. חלק מהיונים הפצועות מנסות להימלט, אך הן איטיות מדי וסופגות בעיטות. על כמה מהיונים דורך המדביר במתכוון, וככל הנראה הורג אותן בדריכה. יש להזכיר שמבחינה משפטית, הבעיטות הן התעללות מובהקת, והדריכה היא בגדר המתה; אין ברישיון שעשויה רשות הטבע והגנים לחלק כדי להתיר פעולות אלה.
המדביר אוסף יונים מתות וחיות לתוך שקים. בסרט ניתן לראות בבירור יונה, המנפנפת בכנפיה כשהוא אוחז בה ודוחף אותה לשק. יונים במצב זה ימותו מחנק או ממעיכה, או מהפציעה עצמה, אם השק לא ייסגר עליהן ביעילות. שוב, מדובר בשיטת המתה בלתי חוקית.
כמה מהיונים הפצועות נמלטו משטח הממגורות אל הרחוב. היונים הפצועות מתקשות לעופף היטב, וכך נהרגו כמה מהן על הכביש ונדרסו. יונה אחרת דיממה למוות לצד הכביש. בעלי עסקים באזור מכירים את תופעת היונים הגוססות והפצועות בעקבות הירי. בחלק מהן, הפצע אינו אנוש אך יכולת התעופה נפגעה ולכן צפוי להן מוות אטי. זוהי תוצאה של הירי חסר ההבחנה לתוך הלהקה, ומן הראוי להעמיד את חוקיותו של ירי כזה במבחן משפטי.
שיטת הרג נוספת, שלא תועדה בסרט, נצפתה על-ידי פעילה בשטח: דריסה למוות בטרקטור. הטרקטור נראה יוצא לעבר היונים לאחר הירי, בשעה שכל שאר הפעילות במקום הייתה מושבתת, דהיינו במטרה לדרוס יונים פצועות.