כשהטוב ביותר הוא הרע במיעוטו

מוות במדגרה

מספר פעמים בשבוע, בשעות המוקדמות של הבוקר, מוצאים את מותם המייסר כ 15,000 אפרוחים בישראל. אפרוחים אלה בוקעים במדגרות של תעשיית הביצים. האפרוחים הזכרים הבוקעים לא יטילו ביצים, וגם לא משתלם כלכלית לגדלם לבשר (רק עופות מגזע שעבר עיוות גנטי לגדילה מואצת מנוצלים לבשר). לכן משמידים אותם בשיטה הזולה ביותר: לאחר המיון פשוט זורקים את הזכרים ואת הנקבות ה"פגומות" לפח. האפרוחים נערמים בפח זה על גבי זה. אלו שבתחתית מתים כעבור זמן קצר ממעיכה, מחנק או מחום, והעליונים גוססים ומתים כעבור שעות או אף יממה, מרעב, מצמא או מקור.

הרג בסגנון מערבי

במרבית מדינות המערב מוקדשים מאמצים ניכרים להמתה מהירה ו"הומאנית" של בעלי-חיים בתעשיות המזון: החוקים מחייבים להמם יונקים ועופות לפני המתתם, והפקרת בעל-חיים גוסס למותו ללא טיפול או הרג נחשבת כעבירה. את האפרוחים הזכרים בתעשיית הביצים ממיתים בחלק ממדינות המערב באמצעות גז CO2)), המוזרם לתוך מכל, שבתוכו הם כלואים. לשיטה זו התנגדו רבים בישראל בגלל "האסוציאציות הקשות שהיא מעוררת", כפי שמציין כתב-העת החקלאי, "משק העופות". שיטת הרג נדירה יותר היא השלכת האפרוחים למתקן ריסוק. "משק העופות" מציין, שניתן היה להשתמש בעיסת האפרוחים להזנת בעלי-חיים בחקלאות, אך מבהיר שלשיטה זו יש גם חיסרון: "הרתיעה של עובדי המדגרות בארץ ובחו"ל מהשלכת אפרוחים חיים לסכינים מסתובבות".

רגע של עניין באפרוחים

בקיבוץ חפץ-חיים פועלת מדגרה גדולה של תעשיית הביצים. אורח בקיבוץ, שביקר בתחילת שנות התשעים בפינת-החי, הזדעזע למראה השלכת אפרוחים חיים לכלובו של שועל. כאשר הביע האורח מחאה בפני האחראי על פינת-החי, הציע לו הקיבוצניק בלגלוג, לראות כיצד הורגים אפרוחים בשיטה מזעזעת הרבה יותר - במדגרה הסמוכה. האורח ביקר במדגרה, והפעם גרם לו הזעזוע לטלפן למשרדי תנו לחיות לחיות. כעבור מספר ימים הופיעו בקיבוץ אנשי תנו לחיות לחיות עם כתבי עיתונות, שתיעדו את הנעשה במקום. כאשר הם חסמו את אחד מכבישי הקיבוץ התפתחה תגרה, ובעקבותיה (ולא בעקבות התלונה שהוגשה באותו בוקר על התעללות בבעלי-חיים) הגיעה המשטרה למקום.

דרושים: הבנה וטיפול שיטתיים

אנשי תנו לחיות לחיות, למרות השקעתם הרבה באירוע שתואר, לא הבינו את המנגנון הכלכלי-חברתי שמביא לפגיעה באפרוחים. בניגוד להתפרצויות סדיסטיות פרטיות של "התעללות רחוב" בחתולים ובכלבים, עינוים של אפרוחים הוא ממוסד לחלוטין ונובע משיקולים כלכליים גרידא, והדרך לרסן את העינוי חייבת לקחת בחשבון את כל היבטיו של המנגנון הכלכלי-חברתי. שיקולים ודרכי פעולה כאלה אינם מוכרים לארגונים של "אוהבי חיות". גם דרכה של אנונימוס, לפעול להקטנת הצריכה של מוצרים מן החי, מצמצמת את היקף הזוועה אך לא מועילה לאפרוחים המומתים עדיין במסגרת התעשייה. הייתה זו העמותה למען חיות משק - חי-משק, שהוקמה ב 1995, שבחרה לפעול לצמצום סבלן של החיות במסגרת תעשיות-החי הקיימות, ובכלל זה למתן את שיטות ההמתה של אפרוחים.

משא ומתן על שיטות הרג

נציגי חי-משק נפגשו עם אנשי מדגרת חפץ-חיים, אשר הביעו רצון אמיתי לפתור את הבעיה, בעקבות הנזק התדמיתי שגרם להם אירוע המחאה. למרות זאת, הם סירבו להשתמש בגז ובריסוק, מן הסיבות שפירטנו לעיל. אז הציעו אנשי חי-משק, לבחון אפשרות של המתה בחשמל. אנשי המדגרה הסכימו. המשרד לאיכות הסביבה תרם סכום כסף צנוע לפיתוח המכונה, והמכון להנדסה חקלאית (הכפוף למשרד החקלאות) הסכים להירתם לעבודת הפיתוח.

מפתחים מכונת הרג

פיתוח מכונה להשמדה המונית הוא עניין מכוער, גם כאשר הכוונה היא למנוע סבל בהיקף עצום. תחת האילוץ ליצור מכונה זולה (כדי להקטין את התנגדות המדגרות לשימוש בה), התמודדו במכון להנדסה חקלאית עם בעיות, שהקשו על חשמולו המהיר של האפרוח: פלומתו המבוֹדדת מחשמל, משקלו הקל, וכדומה. הפיתוח נמשך שנתיים וחצי ובסופו נבנה אב-טיפוס הממית את האפרוחים בזמן בין רבע שנייה(!) לבין שנייה וחצי.

מחכים לאישור

בין סיום פיתוחה של המכונה לתחילת הפעלתה במדגרות עמד הממונה לפי חוק צער בעלי-חיים (במשרד החקלאות). הממונה עיכב את מתן האישור להפעלת המכונה בשאלות ובספקות: למשל, לטענתו, האפרוחים, השוהים במכונה כארבע שניות ומתים לאחר כשנייה וחצי, מתים לא מהתחשמלות, אלא מחום. האישור התעכב עוד ועוד, עד שהחליט מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות להיענות לבקשת חי-משק ולמנות ועדת מומחים, שתבחן את המתת האפרוחים במכונה. הוועדה אמנם אשירה את המתקן. יתכן, שגם החשיפה רבת ההדים של הנושא בתכנית "כלבוטק" (פברואר 2000), תרמה את שלה לזירוז ההליכים. משאושר "אב הטיפוס" של המכונה, בנה אותה מחדש צוות המכון להנדסה חקלאית, בצורה מקצועית יותר, במימון מערך הגנה על בעלי חיים שבמשרד לאיכות הסביבה. לאחרונה היא אושרה לשימוש, והיא מופעלת במדגרת חפץ-חיים.

מזל טוב?

השירותים הווטרינריים אישרו הפעלה ניסיונית של המכונה למשך חצי שנה. אם היא תעמוד בציפיות, ניתן יהיה להשתמש בה בכל המדגרות בישראל. נראה, כי שנים של עבודה כמעט שהגיעו לסיום הטוב ביותר שניתן לקוות לו במסגרת תעשיית הביצים הקיימת. סבל העצום ייחסך ממיליוני בעלי-חיים מדי שנה - אך אי-אפשר לשכוח לרגע, שמדובר במכונת הרג. הראשון להודות בכך הוא אבי פנקס, יו"ר חי-משק, אשר גישתו המעשית ומסירותו הביאו לתוצאות בשטח, שלא ניתן היה אפילו לתכנן אותן באף אחד מן הארגונים הקיימים:



כל עוד צורכים אנשים ביצים, זהו אכן הרע במיעוטו. אבל יש לזכור, שכל אחת ואחד מאתנו יכולים לבחור שלא לתמוך בהרג אפרוחים, איטי או מהיר, באמצעות הימנעות מצריכת ביצים ומעבר לתזונה מן הצומח.