המהפכה הנשית
הקִרבה שבין קופים לבין בני-אדם ממקדת בהם מחקרים, שעניינם האמיתי הוא לתהות על טיבם של בני-אדם ולומר עליהם דברים בעלי משמעות. תופעה זו מוכרת בכל סוג של מחקר בקופים - הן על תכונותיהם ותגובותיהם הגופניות, והן על התנהגותם והחברה שלהם. חקר חיי החברה של קופים עבר מאז שנות השישים מהפכה פמיניסטית דרמטית. אם בעבר היה התחום נתון, ברובו הגדול, בידיים גבריות, הרי שהמחקר הבולט עבר לידי נשים רבות (שהמפורסמות בהן הנן ג'יין גודול ודיאן פוסי). עבודתן של חוקרות אלה יצרה מדע חדש מבחינת הנושאים ושיטות המחקר - עם השלכות על האופן שבו אנו חושבים על קופים ואף מתנהגים כלפיהם.הארוויי
פרופ' דונה הארוויי עם ידיד
קופים כמראה
"אנשים אוהבים להתייחס לחיות, אפילו ללמוד מהן על בני-אדם ועל החברה האנושית" כותבת הארוויי. "אנו מצחצחים מראה של בעלי-חיים כדי להביט בעצמנו... המדע של פרימאטים [קופים וקרוביהם] לא-אנושיים, פרימאטולוגיה, יכול להיות מקור לתובנה או מקור לאשליה. העניין תלוי במיומנות שלנו בבניית המראות." אם כן, חקר בעלי-חיים ממינים שונים מתפקד בתור "מראה", המשקפת לכאורה בני-אדם. הארוויי טוענת, שהתיאוריות שרווחו בחקר הקופים בתחילת המאה העשרים, שימשו כדי לתת משקל ותוקף, לכאורה, לאמונה שרווחה אז בעולמם של החוקרים - שתוקפנות, תחרות והירארכיה הם חיוניים. המאמץ הפמיניסטי הוא לחשוף, שתופעות אלה אינן הכרחיות.
מצחצחים מראה של בעלי-חיים כדי להביט בעצמנו
צוקרמן והייחום
אחד מחוקרי הקופים המוקדמים, שבוחנת הארוויי, הוא סולי צוקרמן, שהחל להתפרסם בתחילת שנות השלושים בבריטניה. כמדען טיפוסי לתקופתו, ביקש צוקרמן לבסס את הרעיון, שהמציאות החברתית נקבעת על-ידי המבנה הגופני. המפתח להבנת עולמם של קופים הוא, לדבריו, המחזור החודשי של הנקבה. לעומת יונקים אחרים, המקיימים פעילות מינית רק בעונת הייחום, קופים עוסקים בכך במשך כל השנה. צוקרמן טען, שהנקבה "זמינה" באופן מתמיד, והדבר מחייב יצירת סדר חברתי מורכב יותר בהשוואה ליונקים, שאצלם אין הנקבה "זמינה" כל השנה. זאת משום שחיי הקופים - וחייהן של חיות אחרות - הם, לדבריו, תחרות מתמדת על משאבים מוגבלים. כל חיה מתקיימת לעצמה, ושיתוף-הפעולה סביב הרבייה הוא אירוע חריג. אולם משעה שהנקבות "זמינות" באופן רציף, דרושה מערכת חברתית קבועה, שתפקח על התחרות המתמדת שקיימת בין הזכרים על הנקבות.זמינוֹת?!
כיום אין זה קשה ביותר לזהות את הנחות-היסוד הסקסיסטיות של צוקרמן - כפי שעושה הארוויי. בעולמו של צוקרמן, הנקבות "זמינות" לפעילות מינית, שהן נענות לה באופן פסיבי לדרישת הזכרים השליטים. הן מהוות "משאב טבעי גולמי", שעליו נאבקים הזכרים. את הסדר החברתי מקיימים הזכרים, לא הנקבות, שהמיניות המתמדת שלהן אף מאיימת עליו. ומהו הסדר החברתי? זוהי מערכת של "שליטה", שבה יש לזכר השליט "הרמון"; כאשר מנסות הנקבות להשיג מהזכרים דבר-מה באמצעים עקיפים (כגון קריאות או ליטוף), צוקרמן מכנה זאת "זנות". קשה שלא לקרוא מונחים כאלה ולחשוד, שמשהו יסודי בתיאור זה נמצא בעיני המתבונן - הזכר. מדובר, כמובן, בהרבה יותר מתיאור "חסר טקט" של מציאות מסוימת. החל משנות השישים, השתנתה לחלוטין ה"מציאות" עצמה. החוקרות החלו לחשוף, שהנקבות בחברות הקופים אינן "זמינות" אלא בוחרות ואף יוזמות קשרים מיניים, והתפתחותה של החברה אינה מתרחשת בין הזכרים דווקא, אלא במידה רבה יותר בקשרים העמוקים שבין נקבות שונות ובין הנקבות לצאצאיהן. יחידים? שליטה?!
גם מושגים אחרים שמשתמש בהם צוקרמן לתיאור חיי הקופים, חושפים הנחות מוקדמות. תיאור החברה כאוסף של פרטים יחידים בתחרות מתמדת - לעתים עד מוות - משקפת את תפיסת-העולם הליברלית-קפיטליסטית. לעומת זאת, מחקרים שנערכו משנות השישים ואילך, מצאו בעולמם של הקופים (ולא רק שלהם) שיתוף-פעולה נרחב. כפי שכתבה בשנת 1972 תלמה רוול (Rowell), שהיא חוקרת הקופים המרכזית שמשווה הארוויי לצוקרמן - ברור שהקופים נהנים להיות יחד. מעבר לכך, תמונת החברה כמבנה הירארכי נוקשה של שליטים ונשלטים, פינתה את מקומה לתמונה מורכבת ודינאמית הרבה יותר, של קשרים מגוונים, הכוללים יחסי קרבה ותקשורת מפותחת.הפיזיולוג והסוציולוגית
הידע שעמד לרשות רוול, שרובו הגדול חדש לחלוטין, דרש ממילא שינוי ביחס לתפיסתו הפשטנית של צוקרמן. אך הפערים הגדולים ביניהם נבעו מתפיסות-עולם - ואין מדובר כאן רק בסקסיזם של צוקרמן מול הפמיניזם של רוול. לצוקרמן היה רקע בפיזיולוגיה וברפואה, והוא התבונן בחברת הקופים מתוך ניסיון לבסס את החברה על תכונות גופניות שניתן למדוד אותן; לרוול היה רקע בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה, ובאמצעות מונחים מתחומים אלה היא התבוננה בקופים וראתה שם חברה ולא אוסף של גופים בודדים.הקופים
להבדלים שבין גישותיהם של רוול וצוקרמן היו השלכות גם על גורל הקופים שלפניהם. מחקרו העיקרי של צוקרמן נערך במושבה של בבוני המדריאס ב"גבעת הקופים" בגן-החיות של לונדון. קיים פער עצום בין גודל הזכרים לגודל הנקבות בבבוני המדריאס, ולכן בולטת ביניהם השליטה הזכרית - צוקרמן בחר במין המתאים ביותר לתיאוריה שלו. בצפיפות הגדולה ששררה במושבה, מתו רוב הקופים בקרבות שערכו ביניהם. צוקרמן לא ראה בכך בעיה מדעית (ומן הסתם גם לא מוסרית); לדעתו, תכונותיהם המהותיות של הקופים באות היטב לידי ביטוי דווקא בתנאים הקשים. כמי שידע מעט על קופים בטבע, הוא לא הבחין בכך, שהתוקפנות הרבה נבעה מתנאי השבי. רוול, לעומתו, צפתה בקופים חופשיים בטבע - כחלק ממסורת חדשה של עבודת נשים-חוקרות - וראתה ביניהם יחסים מורכבים והדדיים הרבה יותר. הארוויי גם מציינת, שרוול חקרה קופים בשבי, אך הפרידה ביניהם באופן שאפשר להם לשמור על מבנה חברתי טבעי ככל הניתן.