תוכן התחקיר: מהו מקור שפעת העופות? איך מופצת שפעת העופות?
קשה למצוא חומר אמין על הסיבות להופעת הזן הקטלני של שפעת העופות H5N1 ועל הפצתו. חוקרי האו"ם וחוקרי המחלקות החקלאיות בעולם, עסוקים בחיפוש הסיבות להתפרצות באתרים נקודתיים ברגע האחרון ולא בניסיון להבין את התמונה הכוללת. רבים מהם מאשימים במגיפה את עופות הבר ואת העופות המבויתים שמוחזקים במרעה חופשי, ולאחרונה נחשד גם כל יונק המסתובב חופשי. התמונה המוצגת בפנינו היא, שהעולם הפתוח הוא מאגר של זיהומים ואיומים על האנושות, ואילו הטוהר והביטחון מצויים בחקלאות היי-טק. המושג החם בעיתונות העולמית הוא biosecurity, שניתן להשיג – באופן דמיוני לחלוטין – רק בלולים המתועשים, שהם לכאורה נקיים מזיהומים ומבודדים מהעולם החיצון. ויש גם מדענים שמבטיחים לנצח את הטבע המלוכלך באמצעות הנדסה גנטית של עופות עמידים ל-H5N1, שיחליפו את הזנים המנוצלים בכל העולם. ככלל, החוקרים ורשויות החקלאות והבריאות מתייחסים לעצם קיומם של לולים מתועשים כאילו מדובר בחוק טבע ולא בתופעה מלאכותית חדשה, שניתן גם להעבירה מן העולם. כל עוד האיום במגיפה בין בני-אדם הוא על הנייר בלבד, נראה שאף גורם בעל כוח אינו מעלה על דעתו שינוי מבני בתעשיית העופות.
ד"ר וונדי אורנט (Orent), אנתרופולוגית שהתמחתה במגיפות, פרסמה ב-12.3.2006 כתבה פופולרית, שזכתה לתפוצה עצומה בעולם. אורנט מסתמכת על פרופ' ארל בראון, וירולוג קנדי המתמחה בשפעת, אשר טוען כי שפעת העופות כנגיף קטלני היא תוצר מובהק של פעילות אנושית. הנגיף התפתח לראשונה במשקי עופות מסחריים באיטליה ב-1878. הזן הקטלני של הנגיף H5N1 הופיע לראשונה בסקוטלנד ב-1959 ומשם התגלגל לסין בדרך לא ידועה. הארגון הבינלאומי Grain, שעוסק בקידום חקלאות מקומית בת-קיימא על בסיס ידע ואמצעים מקומיים, פרסם בפברואר 2006 דו"ח מעולה בנושא שפעת העופות. לפי Grain, בדרום-מזרח אסיה שוררים תנאים מיוחדים: "ייצור" עופות שם הוכפל פי שמונה במשך 30 שנה, במקביל להתפשטות של לולים מתועשים. בסין יש משקים המחזיקים 5 מיליון עופות. זהו המצע להיווצרות הנגיף הקטלני. כדברי בראון: "גידול אינטנסיבי של תרנגולים הוא הסביבה המושלמת ליצירת נגיף אלים של שפעת העופות." אפילו האו"ם מכיר בכך פה ושם. בהודעה לעיתונות מטעם האו"ם, 24.10.2005, נמסר:
התיאור של גרגר מתמצת מנגנון ידוע ומקובל (ומדובר כמובן בשכפול עצמי של מנגנון מכניסטי, ואילו תיאורי ה"התכוונות" מצד הנגיף הם לתפארת המליצה בלבד).
המדובר בשלושה היבטים של תעשיית העופות – המוכרים היטב ממקומות אחרים בספרות המקצועית על תרנגולי-בית ו"חיות משק" בכלל, אולם מפליא עד כמה נעדרים נושאים אלה מהדיון הציבורי והמקצועי בשפעת העופות. למעשה, החולשה של העופות המבויתים מוזכרת על-ידי גורמים סמכותיים בעקיפין בלבד – כשהם מבקשים לבשר לנו, שעופות הבר הם הסכנה הגדולה ליצירת המגיפה העולמית, כי יש חשד שהם מסוגלים לשאת את הנגיף הקטלני מבלי למות, ולהפיצו בחזרה לעופות שעדיין רגישים לנגיף, בלולים המתועשים. לפי Grain, מנהלת "שירותי ייצור בעלי-חיים" בארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), הבהירה ששמירה על גיוון ביולוגי (biodiversity) של חיות במשקים היא "ביטוח" נגד מגיפות. המדובר בגיוון שנוצר בחיות מבויתות לאורך דורות רבים של הסתגלות והתאמה ביולוגית לתנאים המקומיים וגם כתוצאה מניצול חיות ממוצא שונה – זאת לעומת האחידות הביולוגית המוחלטת, שמנהיגים בכל העולם תאגידים אחדים, בעיקר בתחום העופות. השנה אמור FAO להגיש דו"ח רשמי בעניין הצעדים הדרושים לשמירה על גיוון ביולוגי ב"חיות משק". אולם, לפי Grain,
תרנגולי בית חולים בשפעת העופות: מימין פרט מחלים, משמאל פרט הסובל מאחד הסימפטומים של המחלה: חוסר קואורדינציה.
(מקור: FAO)
הכלל הוא אפוא חוסר התאמה בין התפשטות המחלה לבין תנועת ציפורי בר, בעוד שהתאמה היא החריג. מובן שהדבר אינו מוכיח, שעופות בר לא הפיצו אף פעם את הנגיף או שלא יפיצו אותו בעתיד, אולם מדובר בהוכחה, שעד כה הם היו לכל היותר גורם שולי בהפצה, ובמקביל לכך חייבים להיות גורמי הפצה אחרים ואולי אף בלעדיים. במסמך FAO, נמסר בקצרה, שההתפרצות באגם קינגחאי נערכה במקום מבודד ממשקים, ולכן ברור שעופות הבר הביאו את הנגיף מרחוק. אולם BirdLife מביא נתונים מפורטים יותר, ולפיהם האגם דווקא מוקף בלולים מתועשים, ובקרבת מקום יש גם בריכות דגים. האכלת דגים בזבל עופות מלולים מתועשים נהוגה בסין ובמזרח אירופה, וזהו מקור סביר להופעת הנגיף במקומות חדשים ומנותקים, לפי BirdLife והארגון Grain. המקרה הטיפוסי של עופות ויונקים מתים בטבע מ-H5N1 הוא, ככל הנראה, הדבקה מלולים מתועשים סמוכים. ייתכן שחלק מעופות הבר הנגועים באירופה לא נדבקו בלולים סמוכים, אך זהו היוצא מן הכלל.
אולם האו"ם מדבר בכמה קולות. בעקבות גילוי המחלה בניגריה, אמר ראש השירותים הווטרינריים של FAO, שאינו מבין איך היה יכול הנגיף לעבור אם לא דרך עופות בר. זאת אף על-פי שמדובר בהתפרצות מבודדת אלפי קילומטרים מהאחרות, מבלי שנרשמה תמותת עופות בר, ובשעה שהשלטונות הניגריים עצמם הצהירו שמקור הזיהום הוא בתעשייה. ב-BirdLife מצטטים את שר החקלאות הניגרי, שאמר כי מדינתו מייבאת עופות מסין ומטורקיה בהיקף גדול, והעופות מוברחים תוך הפרת האיסור שהוטל כבר ב-2005. המבריחים הם בעלי לולים מתועשים. יש לציין, שהברחות נפוצות גם במסחר ב"חיות מחמד אקזוטיות" ובתרנגולים לקרבות – גורמים משוערים נוספים להפצת המגיפה.
שווקים של עופות חיים בדרום-מזרח אסיה (מימין) הם בהחלט מקור אפשרי להעברת הנגיף. אולם צילומים כאלה נפוצים בתקשורת לא בגלל חשיבותם, אלא כי השווקים מצטלמים היטב ובקלות – לעומת צילומי משאיות הובלה תעשייתיות, המוניות וסגורות, או אף אטומות לגמרי (בתמונה השמאלית: משאית להובלת אפרוחים).
מהו מקור שפעת העופות?
ביטחוניסטים של הלול המתועש
קשה למצוא חומר אמין על הסיבות להופעת הזן הקטלני של שפעת העופות H5N1 ועל הפצתו. חוקרי האו"ם וחוקרי המחלקות החקלאיות בעולם, עסוקים בחיפוש הסיבות להתפרצות באתרים נקודתיים ברגע האחרון ולא בניסיון להבין את התמונה הכוללת. רבים מהם מאשימים במגיפה את עופות הבר ואת העופות המבויתים שמוחזקים במרעה חופשי, ולאחרונה נחשד גם כל יונק המסתובב חופשי. התמונה המוצגת בפנינו היא, שהעולם הפתוח הוא מאגר של זיהומים ואיומים על האנושות, ואילו הטוהר והביטחון מצויים בחקלאות היי-טק. המושג החם בעיתונות העולמית הוא biosecurity, שניתן להשיג – באופן דמיוני לחלוטין – רק בלולים המתועשים, שהם לכאורה נקיים מזיהומים ומבודדים מהעולם החיצון. ויש גם מדענים שמבטיחים לנצח את הטבע המלוכלך באמצעות הנדסה גנטית של עופות עמידים ל-H5N1, שיחליפו את הזנים המנוצלים בכל העולם. ככלל, החוקרים ורשויות החקלאות והבריאות מתייחסים לעצם קיומם של לולים מתועשים כאילו מדובר בחוק טבע ולא בתופעה מלאכותית חדשה, שניתן גם להעבירה מן העולם. כל עוד האיום במגיפה בין בני-אדם הוא על הנייר בלבד, נראה שאף גורם בעל כוח אינו מעלה על דעתו שינוי מבני בתעשיית העופות. הנגיף כתוצר מלאכותי
ד"ר וונדי אורנט (Orent), אנתרופולוגית שהתמחתה במגיפות, פרסמה ב-12.3.2006 כתבה פופולרית, שזכתה לתפוצה עצומה בעולם. אורנט מסתמכת על פרופ' ארל בראון, וירולוג קנדי המתמחה בשפעת, אשר טוען כי שפעת העופות כנגיף קטלני היא תוצר מובהק של פעילות אנושית. הנגיף התפתח לראשונה במשקי עופות מסחריים באיטליה ב-1878. הזן הקטלני של הנגיף H5N1 הופיע לראשונה בסקוטלנד ב-1959 ומשם התגלגל לסין בדרך לא ידועה. הארגון הבינלאומי Grain, שעוסק בקידום חקלאות מקומית בת-קיימא על בסיס ידע ואמצעים מקומיים, פרסם בפברואר 2006 דו"ח מעולה בנושא שפעת העופות. לפי Grain, בדרום-מזרח אסיה שוררים תנאים מיוחדים: "ייצור" עופות שם הוכפל פי שמונה במשך 30 שנה, במקביל להתפשטות של לולים מתועשים. בסין יש משקים המחזיקים 5 מיליון עופות. זהו המצע להיווצרות הנגיף הקטלני. כדברי בראון: "גידול אינטנסיבי של תרנגולים הוא הסביבה המושלמת ליצירת נגיף אלים של שפעת העופות." אפילו האו"ם מכיר בכך פה ושם. בהודעה לעיתונות מטעם האו"ם, 24.10.2005, נמסר:"ממשלות, רשויות מקומיות וסוכנויות בינלאומיות צריכות לקחת חלק גדל והולך במאבק בתפקיד של משקים מתועשים, מסחר בעופות חיים, ושווקי חיות בר, שמספקים תנאים אידיאליים להתפשטות הנגיף ולמוטציות שלו לצורות מסוכנות יותר [...]
"אנו מבזבזים זמן יקר בהפניית האצבע כלפי עופות בר, בעוד שעלינו להתמקד בטיפול בשורשי התפשטות המגיפה הזו, שנמצאים בבירור בשיטות הכפריות לגידול עופות, בהובלת עופות מבויתים ובשיטות חקלאיות המצופפות חיות במספרים עצומים לתוך חללים קטנים."
"אנו מבזבזים זמן יקר בהפניית האצבע כלפי עופות בר, בעוד שעלינו להתמקד בטיפול בשורשי התפשטות המגיפה הזו, שנמצאים בבירור בשיטות הכפריות לגידול עופות, בהובלת עופות מבויתים ובשיטות חקלאיות המצופפות חיות במספרים עצומים לתוך חללים קטנים."
האקולוגיה של הנגיף
קיימים עשרות זנים של נגיף שפעת העופות. רבים מהם קיימים מקדמת דנא במעיים של עופות מים מבלי לגרום להם נזק. אם מתפתח נגיף קטלני, הוא יושמד עד מהרה, כי ציפור מתה או חולה אנושה, מהווה "דרך ללא מוצא" – היא אינה מספיקה להסתובב ולהפיץ את הנגיף הקטלני. לכן בעופות בר, נגיפי השפעת חיים באיזון עם הנשאים שלהם. ד"ר מייקל גרגר (Greger), רופא המשמש כמנהל בריאות הציבור וחקלאות בעלי-חיים בארגון האמריקאי הענק HSUS, מתאר בציוריות את התפתחות הנגיף בתנאים חקלאיים:"אם ברווז נגוע נגרר לשוק עופות חיים, למשל, והוא נדחס לכלובים שנערמו גבוה מספיק כדי לפזר לשלשת עם הנגיף על הרבה ציפורי יבשה, יש לנגיף בעיה. הנגיף חייב לעבור מוטציה או למות. למזלו, מוטציה היא מה שנגיפי שפעת מצטיינים בו. בעופות מים [כלומר, עופות בר], הנגיף מצוי בשיווי-משקל אבולוציוני מלא עם סביבתו. אולם, כאשר הוא נזרק לסביבה חדשה, הוא מתחיל במהירות לעבור מוטציות כדי להסתגל לפונדקאי החדש. באוויר הפתוח, הוא חייב להתגונן בפני התייבשות, למשל, ואז עליו להתפשט לאברים חדשים ולמצוא דרכים אחרות לנוע.
"כך הוא מוצא את הריאות.
"כדי לתפוס טרמפ על הפרשות נשימתיות, הנגיף צריך להתחיל לתקוף תאים כדי לגרום שיעול יבש בפונדקאי החדש. הוא לא מעוניין להתחיל להרוג תאים, כדי שלא לעורר את תגובת המערכת החיסונית. לכן, בייאושו, הוא נאלץ למצוא דרכים חדשות להתפשט. ככל שהנגיף אלים יותר, כך השיעול עז יותר והנגיף יכול להמם מהר יותר את המערכת החיסונית. עם זאת, הוא לא יכול להיות קטלני מדי. אם הנגיף הורג את הפונדקאי מהר מדי, עשויה שלא להיות לו הזדמנות לעבור לפונדקאי אחר."
"כך הוא מוצא את הריאות.
"כדי לתפוס טרמפ על הפרשות נשימתיות, הנגיף צריך להתחיל לתקוף תאים כדי לגרום שיעול יבש בפונדקאי החדש. הוא לא מעוניין להתחיל להרוג תאים, כדי שלא לעורר את תגובת המערכת החיסונית. לכן, בייאושו, הוא נאלץ למצוא דרכים חדשות להתפשט. ככל שהנגיף אלים יותר, כך השיעול עז יותר והנגיף יכול להמם מהר יותר את המערכת החיסונית. עם זאת, הוא לא יכול להיות קטלני מדי. אם הנגיף הורג את הפונדקאי מהר מדי, עשויה שלא להיות לו הזדמנות לעבור לפונדקאי אחר."
התיאור של גרגר מתמצת מנגנון ידוע ומקובל (ומדובר כמובן בשכפול עצמי של מנגנון מכניסטי, ואילו תיאורי ה"התכוונות" מצד הנגיף הם לתפארת המליצה בלבד).
תרנגולת בכלוב סוללה (בתעשיית הביצים) חולה בשפעת עופות קטלנית. הסימפטומים: חוסר פעילות וכרבולת שמוטה וגדושה בנוזל. (מקור: FAO)
אקולוגיה ואבולוציה של צפיפות
ההסבר שלעיל כבר טומן בחובו את אחת ההנחות המקובלות לגבי עתיד המוטציה הקטלנית כשהיא מופצת מהחקלאות בחזרה לחיות בר – התנוונות. אולם במציאות, הנגיף מתגלגל בלולים מתועשים. כאן הפונדקאים מתבוססים זה בלשלשת ובנזלת הנגועות של זה, והנגיף ממש נשפך מגוף לגוף. אם בטבע נגיף קטלני מדי נקלע ל"דרך ללא מוצא" ונכחד, הרי שבין רבבות עופות הצמודים זה לזה – המוות כלל אינו מעכב את ההתפשטות, והנגיף אף יכול להגביר את קטלנותו ללא הגבלה. כך, תקופת הדגירה הידועה של H5N1 היא בין יומיים לחמישה ימים, אשר בתומם הוא עלול לחסל את כל העופות בלול.הקורבנות הפגיעים ביותר
התנאים בלול המתועש ייחודיים בשלושה היבטים נוספים:- העופות נמצאים במצוקה קשה ("עקה", העגה המקצועית) ולכן הם פגיעים במיוחד למחלות;
- המערכת החיסונית שלהם חלשה מאוד כתוצאה מברירה מלאכותית לתכונות רווחיות בלבד – תוך התנוונות תכונות אחרות;
- והם כמעט זהים זה לזה מבחינה גנטית, ולכן חולשה מיוחדת לנגיף, שקיימת בתרנגול אחד – קיימת בכולם ואין לאוכלוסייה אפשרות להתאושש.
המדובר בשלושה היבטים של תעשיית העופות – המוכרים היטב ממקומות אחרים בספרות המקצועית על תרנגולי-בית ו"חיות משק" בכלל, אולם מפליא עד כמה נעדרים נושאים אלה מהדיון הציבורי והמקצועי בשפעת העופות. למעשה, החולשה של העופות המבויתים מוזכרת על-ידי גורמים סמכותיים בעקיפין בלבד – כשהם מבקשים לבשר לנו, שעופות הבר הם הסכנה הגדולה ליצירת המגיפה העולמית, כי יש חשד שהם מסוגלים לשאת את הנגיף הקטלני מבלי למות, ולהפיצו בחזרה לעופות שעדיין רגישים לנגיף, בלולים המתועשים. לפי Grain, מנהלת "שירותי ייצור בעלי-חיים" בארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), הבהירה ששמירה על גיוון ביולוגי (biodiversity) של חיות במשקים היא "ביטוח" נגד מגיפות. המדובר בגיוון שנוצר בחיות מבויתות לאורך דורות רבים של הסתגלות והתאמה ביולוגית לתנאים המקומיים וגם כתוצאה מניצול חיות ממוצא שונה – זאת לעומת האחידות הביולוגית המוחלטת, שמנהיגים בכל העולם תאגידים אחדים, בעיקר בתחום העופות. השנה אמור FAO להגיש דו"ח רשמי בעניין הצעדים הדרושים לשמירה על גיוון ביולוגי ב"חיות משק". אולם, לפי Grain,
"בכל ההמולה בעניין שפעת העופות, עם זאת, הסוכנות [FAO] שמרה על שקט בנושא גיוון גנטי. לא ניתנה הצהרה על האופן שבו אחידות גנטית תורמת לבעיה, ואף לא מילה על הדרך שבה תרנגולות ילידות עשויות לגלות עמידות למחלה, אף על-פי שיש דיווחים מהארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים על תרנגולות מקומיות ששרדו את נגיף H5N1."
תרנגולי בית חולים בשפעת העופות: מימין פרט מחלים, משמאל פרט הסובל מאחד הסימפטומים של המחלה: חוסר קואורדינציה.
(מקור: FAO)
איך מופצת שפעת העופות?
תמונת עיתונות טיפוסית: וטרינר נאבק באווז בלול קטן בסיביר, כאילו עופות במרעה חופשי ועופות בר הם מפיצי המחלה העיקריים. (צילום: Ilya Naymushin, רויטרס)
מי אשם?
שלוש קבוצות עיקריות חשודות בהפצת נגיף השפעת הקטלני H5N1: עופות מבויתים במרעה חופשי; עופות בר נודדים; ותעשיית העופות על העופות, הציוד והאנשים שלה. תגובת הרשויות: מאיימים, כולאים ומשמידים ציפורים – ומעניקים הטבות לתעשיינים. הנגיף הקטלני H5N1 מתפשט למרות ההסגרים וההשמדות. אין ויכוח, שהוא נמצא במינים רבים של עופות ויונקים, שהודבקו במעבדה או שנדבקו בעצמם. אולם כיצד עובר הנגיף ממקום למקום בפועל? כדי לענות על כך, דרושה חקירה המשלבת נתונים מתחומי הווירולוגיה, האנתרופולוגיה והאורניתולוגיה, בקיאות במבנה של תעשיית העופות, עבודת בילוש סמויה, ועוד. לאור מורכבות המשימה, אין פלא שמתפרסמות תיאוריות מופרכות בנושא.העולם מבעד למבחנה
בשנים האחרונות חוקרים גנטיקאים ווירולוגים את מקור הנגיף הקטלני והפצתו, ומחקריהם זוכים בהד תקשורתי רעשני. החוקרים גילו, שברווזים שנדבקו בנגיף יכולים לשרוד – בניגוד לתרנגולי בית – ולפלוט אותו לסביבה. לכן ברווזים מהווים לכאורה סכנה לענף הלול. אחד החוקרים, רוברט וובסטר, הכריז בעיתונות שלפי ניתוח גנטי של הנגיף, הוא עבר מדרום סין בתחילת שנת 2005 מרחק 1,700 קילומטרים צפונה לאגם קינגחאי, ומשם התפשט למונגוליה, לסיביר ולאירופה – וכל זה ודאי באמצעות עופות בר נודדים ושווקים לעופות חיים. אולם הקשר בין ממצאי המחקר למסקנותיו רעוע ביותר. ככל הנראה, מתוך המעבדה נדמה, שהציפורים בחוץ צצות ונעלמות אקראית בכל מקום בעולם וכך יכול הנגיף להגר אפילו מסין לטורקיה! גישה זו אומצה בדו"חות רשמיים, שהתמקדו בגנטיקה ולכל היותר באורניתולוגיה, ללא בדיקה השוואתית עם דגמי התפשטות של הנגיף ממקורות אחרים.צירי נדידה ומפות התפשטות
ציפורים לא עפות מסין לטורקיה, כפי שמבהיר הארגון להגנה על ציפורי בר, BirdLife International. הן נודדות באופן כללי על ציר צפון-דרום לפי העונה, עוקפות בדרך-כלל מכשולים גיאוגרפיים גדולים ומתרכזות בבתי-הגידול שלהן. התפרצות המחלה בעופות בר, שרובם מהמין אווז הודי, אירעה באגם קינגחאי בסוף אפריל. לפי נוהגי הנדידה של המין, הנגיף היה "אמור" להתפשט באוקטובר לדרום-מערב – ולא לצפון-מערב, כפי שקרה בפועל. ארגון החקלאות והמזון של האו"ם (FAO), במסמך "עופות בר ושפעת העופות", משרטט "מסלולי נדידה" ברוחב רבע הגלובוס. "מסלולים" כה רחבים הם כמעט חסרי משמעות, כי לאוכלוסיות מקומיות בכל מין נודד יש מסלולים מקומיים ומדויקים, התופסים רק חלק צר מתוך ה"מסלול" של המין הנודד בכללו. אולם FAO מתעקש להצביע על התאמות מקומיות בין "מסלולי הנדידה" הכוללניים לבין אתרי ההתפרצות של המחלה. FAO אמנם מודה, שלעתים אין התאמה, אלא שגם זהו ניסוח מטעה מאוד: בפועל, ההתאמות הן לא יותר מטיפה בים – ים של נדידה, שרובה הגדול מתרחש במסלולים אחרים ומדויקים ובעונות אחרות בהשוואה לדגמי ההתפשטות של הנגיף. אפילו לפי מפת הנדידה שמפיץ FAO, המגיפה הייתה צריכה להשתולל דווקא בעיקר בין צפון-מזרח אסיה לאוסטרליה, לאור העובדה שמוקד המגיפה הוא באמצע ציר הנדידה שבין אזורים אלה. זה לא קרה, והמגיפה גם לא התמקדה כלל מסלולי נדידה מועדפים (למשל: בישראל). קיימות גם מספר התפרצויות (למשל: במרכז אסיה, בטורקיה ובניגריה) באזורים המרוחקים אלפי קילומטרים מכל מוקד אחר של המחלה, בעוד שאילו המקור היה עופות בר – היה חייב להופיע שובל של התפרצויות בדרך ממוקד התפרצות אחד למשנהו."החשוד העיקרי" בדיווחי עיתונות על המגיפה בצפון סין: אווז הודי (Anser indicus). למעשה, כל הנתונים מרמזים, שאלפי האווזים המתים הם קורבנות הלולים התעשייתיים, ומהווים "דרך ללא מוצא" לנגיף. (צילום: Giuliano Gerra e Silvio Sommazzi www.justbirds.org)
הפצה חד-סטרית: מהתעשייה לטבע
פלישה צבאית להודו? איור מעורר היסטריה של "מסלולי נדידה" המאיימים על כל תת-היבשת (Birds of Kolkata).
לבסוף הגיעה שפעת העופות לאזור קטן בהודו, חודשים לאחר נדידת הסתיו ה"מאיימת", כשהמוקד הוא 18 לולים מתועשים, ללא ריכוז עופות בר חורפים בסביבה.
לבסוף הגיעה שפעת העופות לאזור קטן בהודו, חודשים לאחר נדידת הסתיו ה"מאיימת", כשהמוקד הוא 18 לולים מתועשים, ללא ריכוז עופות בר חורפים בסביבה.
עופות "פרימיטיביים"
גידול עופות בחצרות סומן על-ידי זרועות האו"ם והממשלות בעולם בתור מקור מרכזי אחר להפצת המגיפה. רוב המדינות שבהן זוהתה התפרצות, הטילו הגבלות על החזקת עופות מבויתים במקומות פתוחים – אפילו שבדיה ושוויץ, שם הייתה נפוצה במיוחד החזקת עופות במרעה חופשי מטעמי מוסר. הסיבה להגבלות היא לכאורה הסכנה, שהעופות בחצר או בשדה יבואו במגע עם זיהום שמקורו בעופות בר, ובהיותם עמידים למדי לנגיף (בדומה לעופות בר), יעבירו אותו לעופות החלשים בלול מתועש – למשל, דרך שווקים לעופות חיים. אולם דגמי התפשטות כאלה של הנגיף מוטלים בספק גדול. Grain מצביע על כך, שלאוס, הגובלת ברובה בווייטנאם ובתאילנד הנגועות, נותרה נקייה מהנגיף, באופן יחסי. בניגוד לשכנותיה המתועשות, בלאוס יותר מ-90% מהעופות המבויתים מוחזקים במשקים ביתיים קטנים במרעה חופשי, ועשויים לבוא במגע עם עופות בר. למעשה, בלאוס אירעו עד מרץ 2006 לפחות 45 התפרצויות של המחלה, מתוכן 42 בתוך פחות ממאה הלולים המתועשים שיש במדינה, והשאר בלולים מסורתיים ליד הלולים המתועשים. הממשלה הגיבה בהשמדה ובהסגר בלולים המתועשים. בעקבות זאת נעצרה המחלה במהירות, מבלי שנערך מצוד אחר עופות במשקים משפחתיים.מובילי עופות ונגיפים
הרעיון, שתעשיית העופות היא שאחראית להפצת הנגיף, איננו מהפכני. לפי "כרטיס המחלה" של שפעת העופות מטעם FAO,"מרגע שנכנס לתוך להקה, הנגיף מתפשט מלהקה ללהקה על-ידי השיטות הרגילות שכוללות תנועה של עופות נגועים, ציוד מזוהם, מכלי ביצים, משאיות מזון, וצוותי שירות, אם להזכיר כמה מהגורמים."
אולם האו"ם מדבר בכמה קולות. בעקבות גילוי המחלה בניגריה, אמר ראש השירותים הווטרינריים של FAO, שאינו מבין איך היה יכול הנגיף לעבור אם לא דרך עופות בר. זאת אף על-פי שמדובר בהתפרצות מבודדת אלפי קילומטרים מהאחרות, מבלי שנרשמה תמותת עופות בר, ובשעה שהשלטונות הניגריים עצמם הצהירו שמקור הזיהום הוא בתעשייה. ב-BirdLife מצטטים את שר החקלאות הניגרי, שאמר כי מדינתו מייבאת עופות מסין ומטורקיה בהיקף גדול, והעופות מוברחים תוך הפרת האיסור שהוטל כבר ב-2005. המבריחים הם בעלי לולים מתועשים. יש לציין, שהברחות נפוצות גם במסחר ב"חיות מחמד אקזוטיות" ובתרנגולים לקרבות – גורמים משוערים נוספים להפצת המגיפה.
שווקים של עופות חיים בדרום-מזרח אסיה (מימין) הם בהחלט מקור אפשרי להעברת הנגיף. אולם צילומים כאלה נפוצים בתקשורת לא בגלל חשיבותם, אלא כי השווקים מצטלמים היטב ובקלות – לעומת צילומי משאיות הובלה תעשייתיות, המוניות וסגורות, או אף אטומות לגמרי (בתמונה השמאלית: משאית להובלת אפרוחים).
הקשר התאגידי
התאגיד Charoen Pokphand התאילנדי מחזיק בבעלותו חלק ניכר משוק העופות באסיה. CP שולח למדינות שונות אפרוחים ומזון, ושולט גם במכירת עופות לצרכנים. לפי Grain "CP נוכח למעשה כמעט בכל מקום שבו התפרצה שפעת העופות". כבר בספטמבר 2004 זיהו שלטונות קמבודיה את CP בתור המקור למגיפה בארצם דרך משלוח אפרוחים נגועים, ואחר-כך זוהה דגם התפשטות דומה בלאוס ובבורמה. CP מחזיק מדגרה גדולה במחוז המוכה בנגיף בסין, שולט בתעשיית העופות באינדונזיה ובחצי מהענף בווייטנאם, ואפילו ב-12% מענף הלול בטורקיה. ב-Grain מדגישים, שאף על-פי ש-CP הוא "החשוד העיקרי", הבעיה רחבה יותר. מדינות מזרח אירופה, בין האחרונות שבהן הופיע הנגיף, מייבאות עשרות מיליוני אפרוחים בשנה; וטורקיה היא אחת מיצואניות האפרוחים וביצי הרבייה הגדולות למזרח אירופה ולמזרח התיכון. ההגבלות המוצהרות על המסחר מעטות, ובפועל נפוץ מסחר בלתי חוקי. למעשה, כפי שראינו בישראל, הריכוזיות של ענף הלול מאפשרת הפצה של הנגיף ממוקד הזיהום למשקים אחרים. בנוסף לכך, במדינות רבות, מתאילנד ועד ניגריה, הגיבו התעשיינים על המחלה בניסיונות הסתרה ובמשלוח מוגבר של עופות, כולל עופות חולים, לשחיטה למאכל אדם, כדי להספיק לגרוף רווחים לפני שהידיעה על הנגיף תתפרסם.בונוס לתעשייה
דו"ח Grain מציג רשימה של מדינות, שבהן זכו תעשייני העופות לחסות ממשלתית. באינדונזיה, למשל, הסתפקה הממשלה ב"פיקוח פנימי" מטעם תעשייני העופות; בתאילנד, ידעה הממשלה על המגיפה חודשים לפני שהודתה בכך תחת לחץ ציבורי; ובאוקראינה, סירבה הממשלה לאשר תוכנית חיסון לעופות – בעצת ראשי התעשייה. במקביל לכך, הממשלות, בחסות האו"ם, ממוטטות את התשתית הכלכלית של משקי עופות במרעה חופשי, ובכלל זה משקים ביתיים זעירים. התוצאה: חיסול התחרות ללולים המתועשים במדינות המתפתחות. כך תעשיות העופות ניזוקות מהמגיפה באופן זמני בלבד, וזוכות בשליטה כלכלית מוחלטת לטווח הארוך. אם לא די בזה, הממשלות מסדרות לתעשיינים "פיצויים" – מכיסם של האזרחים – כפי שעשתה גם ממשלת ישראל.