כמו כלבתולים?
רבים מן הקוראות והקוראים ניסו ודאי להציל גור חתולים נטוש או גוזל שנפל מקן. יש שהפכו את ההצלה לפעילות קבועה והצטרפו לאגודה המצילה חיות. אולם חיות רבות יותר סובלות אף הן מגורל קשה, ובהן לא נתקל איש במקרה ומבקש להצילן. לעתים קרובות, הן שורדות שבועות וחודשים בפחד ובכאב שאינם נופלים מאלה של חתול או כלב בידי סדיסט. חיות אלה רבות כל-כך, שהדרך היעילה ביותר להיאבק בפגיעה בהן דורשת לשמור על מרחק מסוים מהן ולפנות אל הצרכנים, המחוקקים והמנצלים הישירים. אולם אין זה הכרחי להתרחק ממגע עם החיות הסובלות עכשיו, בקרבת מקום. אפשר להגיע אל החיות ולנסות לעזור להן - בדרכים שונות לחלוטין מהשיטות המוכרות להצלת חתולים וכלבים.מימין: חיות בכלובים בתעשיית הפרוות; משמאל: חורפן מציץ אל החופש
לאו דווקא שחרור
פעולת ההצלה הפשוטה ביותר היא שחרור החיה לטבע. במדינות שבהן מחזיקים חורפנים (מינקים) במשקים לייצור פרווה, נערכות מדי פעם פשיטות שחרור. רבים מן החורפנים מצליחים לשרוד לאחר השחרור, ומכאן המוטיבציה לשחרורים המוניים - אשר גורמים לבעלי המשקים נזק כלכלי גדול ונושאים עונשים חמורים למשחררים.אולם בתעשיות המזון המצב שונה. החיות המנוצלות שם הן תוצאה של עיוותים תורשתיים רבים על-ידי ברירה מלאכותית. כאשר מוסיפים לכך תנאי חיים קשים ביותר, החיות חלשות מכדי שיוכלו לשרוד אם ישחררו אותן, ולעתים קרובות הן אף זקוקות לעזרה רפואית כדי לשרוד. לכן אין אפשרות להציל מתוך משקים אלא חיות בודדות, בהתאם לתנאי המקלט שניתן יהיה לספק להן למשך כל ימי חייהן. היקף השחרור המצומצם - של חיות פגועות ממילא - כלל אינו מורגש על-ידי בעלי המשק, ובהתאם לכך ממעטות הרשויות להעניש את מסיגי הגבול. אולם החדירות למשקים, כשהן נערכות בתבונה, מורגשות היטב על-ידי התעשייה כולה. מטרתן העיקרית היא תיעוד הזוועות היומיומיות במשק, ובכלל זה הפרות חוק בוטות. לכן מנסים בעלי המשקים להילחם בתופעה של "הצלה גלויה" - שכוללת יותר תיעוד וחשיפה מהצלה. הפעילים שנכנסו לתעד ולהציל, נאלצים לאחר מכן לחשוף את עצמם ככל האפשר - כדי לזכות בסיקור תקשורתי נרחב. לפניך סיפורים אחדים של הצלה/תיעוד, לפי אתר האינטרנט Open Rescue, המפרסם פעולות הצלה מכל העולם.
מימין לשמאל: החיים במשק הפיטום; ההצלה; והחיים במקלט לאחר השיקום
קליפורניה וניו יורק: תקווה לברווזים
הצעת החוק לאיסור על פיטום עופות בקליפורניה טרם הוכרעה. במסגרת המאבק בתעשייה, התארגנו פעילים ממספר ארגונים לתעד את המתרחש במשקי הפיטום. לתיעוד יש משקל מכריע במאבק לאיסור על הפיטום, כי הטקטיקה של המפטמים היא הצגת שקרים בוטים ועקביים על שיטות הפיטום ועל מצב העופות. מאחר שלא נמצאה דרך חוקית להיכנס למפטמות - נכנסו הפעילים בחשאי, ותיעדו, כצפוי, שורה ארוכה של זוועות (ספטמבר, 2003). בדרכם החוצה הם שחררו 15 ברווזים (מבין רבבות) כפי שדיווחו:"בגלל הכליאה האינטנסיבית וההתעללות, רבים לא יכלו ללכת בהתחלה. כמעט כולם נאלצו להתגבר על הטראומה של פיטום בכפייה וללמוד מחדש איך לאכול שוב בכוחות עצמם. אחרים סבלו מפציעות מסוכנות הרבה יותר לחייהם.
"למרות זאת, לאחר טיפול חירום וטרינרי ושיקום מקיף, כל הברווזים החלימו, מלבד אחד, וכעת הם מבלים את שארית חייהם בבתים חדשים ואוהבים."
"למרות זאת, לאחר טיפול חירום וטרינרי ושיקום מקיף, כל הברווזים החלימו, מלבד אחד, וכעת הם מבלים את שארית חייהם בבתים חדשים ואוהבים."
יש להעיר, שהמשחררים לא ציינו באיזה שלב של הפיטום הצילו את האווזים. בשלבים מתקדמים, נראה שלא היה סיכוי להצילם. בעל המשק בקליפורניה הגיש תלונה נגד מסיגי הגבול, אולם הנתונים שנאספו נגדו על הפרת חוק רווחת בעלי-החיים מהווים קלף מיקוח, והתלונה בוטלה.
אוסטריה: תקווה לתרנגולות
אוסטרליה: אין תקווה לתרנגולים?
לדיווחים מישראל על סיוע ישיר ותיעוד באתרי פגיעה המוניים:
הצלת 11 אפרוחים מפח זבל במדגרה
הפגנה וסיוע לעגלים במשק עגלי-חלב
עדות על הובלת עגלים וכבשים לישראל
הכתבה מתבססת על האתר OpenRescue.org















