|
סוכנויות התיירות מוכרות לנוסעים לספרד כרטיסים, הכוללים צפייה באירועים ססגוניים של "פולקלור" ו"תחרות הוגנת". במציאות, מדובר בעינוי ובהרג אלימים ביותר. צורה זו של "בידור" נפוצה גם בפורטוגל, במקסיקו ובמדינות נוספות. למידע על המאבק ב"מלחמות פרים" בספרד נקודת-המבט של הפר. מכים אותו, מסממים אותו, דוחפים אותו לתא חשוך, ולאחר כליאה ממושכת - דוחפים אותו לזירה מוארת, שם מתרוצצים מולו בני-אדם עם כידונים בידיהם, חלקם על סוסים וחלקם רגליים, המדלגים במהירות אל מחוץ לזירה כשהוא מתקרב. הם מתגרים בו שוב ושוב, וכשהוא מנסה להגיב - נועצים בו כידונים ומרחיבים את פצעיו. הוא מדמם, בקושי עומד, והם ממשיכים לפצוע אותו. לבסוף בא מישהו ונועץ בו חרב עמוק יותר. אם יש לו מזל - אז הוא מת. זהו תקציר עלילת "מלחמת" פרים, שמדויק יותר לתארה כעינוי והרג מסוגנן של פרים מטושטשים ופצועים בידי קבוצת אנשים חמושים. הנבחרים. דרישתם של מנהלי "מלחמות" הפרים היא, שהפרים יגיבו באופן הצפוי ביותר - ינסו לתקוף תמיד, יתמקדו בבד שמנופפים מולם - ויעשו זאת באופן זהה וחוזר על עצמו. פר העוצר לשקול את צעדיו נחשב כבלתי מתאים למופע (וכמסוכן). פרים נורמליים אינם נוטים להגיב באופן החוזר על עצמו עד כדי כך, ולכן מביאים לזירה פרים, שעברו ברירה מלאכותית: הם צאצאיהן של פרות, המסתערות תמיד באופן זהה כאשר דוקרים אותן. מאחורי הקלעים. היצירתיות הרבה ביותר ב"מלחמות" פרים, המוצגות על-ידי תומכיהן כאירוע אמנותי, מושקעת בהחלשת הפר. המבצע מתחיל שבועות לפני המופע, אז מכים את הפר באזור הכליות ותולים על צווארו משקולות כבדות, כדי לעייף את שריריו. האמצעים מחריפים לפני הכניסה לזירה. נוהגים "לגלח" את קרניו - כלומר לנסר אותן ולהפחית סנטימטרים אחדים מאורכן. הקרניים, כמו שפמו של החתול, עוזרות לפר לנווט, ולכן שינוי פתאומי פוגע בקואורדינציה שלו. שיטה זו אינה חוקית בספרד, ולכן לעתים בודק וטרינר את קרניו של הפר המת לאחר האירוע (נוהל שעורר מחאה אפקטיבית מטעם העוסקים ב"מלחמות" הפרים). יש השולחים את הפר לזירה לאחר שסיממו אותו או החלישו אותו על-יד מתן חומר משלשל. יש החובטים בראשו בשקי חול כדי להמם אותו. בנוסף לכך, כדי להחליש את ראייתו, נוהגים לעתים לשפשף חומרים מגרים על עיניו. כרוניקה של מוות ידוע מראש. "מלחמת" הפרים נפתחת כאשר מתקרבים אנשים לפר, מתישים אותו וגורמים לו תסכול על-ידי הרצתו במעגלים וניסיון לגרום לו להתנגש בשולי הזירה. כאשר קצרה נשימתו, ניגשים אליו הפיקאדורים. אלו הם רוכבים על סוסים, הנועצים כידונים בגבו של הפר ובשרירי הצוואר שלו. בכך הם שוללים ממנו את היכולת להרים את ראשו. את הכידונים הם מסובבים בתוך בשרו, כדי להבטיח שיאבד דם רב. אז מגיע תורם של הבּאנְדֶרילֶרוֹס, הנכנסים רגלית לזירה וממשיכים להסיח את דעתו של הפר, תוך שהם נועצים עוד כידונים בגבו. כאשר נחלש הפר כתוצאה מאיבוד הדם, ממשיכים הבאנדרילרוס להריץ אותו במעגלים עד שהוא מטושטש ואינו מסוגר עוד לרוץ. לבסוף מגיע המטאדור. הוא סוחט מספר התקפות מהחיה הגוססת, ואז מנסה להרוג אותה בחרבו. בדרך-כלל מצליח המטאדור רק לפצוע את הפר עוד, ואז נכנס לזירה אדם נוסף, הממשיך לדקור את הפר ולהתישו, בניסיון להרגו. הפגיון אמור לחתוך את חוט השדרה, אולם לא תמיד הדבר מצליח, ולעתים גוררים את הפר אל מחוץ לזירה, קשור בשרשראות לסוסים, כשהוא עדיין בהכרה. אם הקהל מרוצה מביצועיו של המטאדור, חותכים את זנבו ואת אוזניו של הפר ומגישים אותם למטאדור כשי. לאחר מספר דקות דוחפים פר אחר לזירה - שישה פרים בכל אירוע. גורל הסוסים. פרים אינם הקורבנות היחידים של המנהג. כתב-עת התומך ב"מלחמות" פרים מודה, שהסוסים המובאים לזירה מקבלים זריקת טשטוש מאחורי האוזן, ולא פעם נאלצים לגרור אותם, שכן הם נפגעים לעתים קרובות מנגיחות הפר, אשר שוקל כחצי טון. כדי למנוע מהסוסים להגיב על הסכנה, מכסים את עיניהם ונוהגים לדחוף עיתון רטוב לאוזניהם. אם לא די בכך, לעתים גם חותכים מבעוד מועד את מיתרי הקול שלהם, כדי שקולות הפחד והכאב שלהם לא יסיחו את דעתו של הקהל. אלו הם בדרך-כלל סוסים שנוצלו לעבודה עד שנחלשו מדי, ואז הם נמכרים לסיים את חייהם בצורה זו. כסף. רבים מן התומכים באירועים אלה של הרג מסוגנן, נתלים בתירוץ, שמדובר במסורת. אכן מדובר במסורת - של הרג איטי של חיות, לאחר שעברו התעללות ממושכת. בכל מקרה, אחד הגורמים העיקריים שמממנים מופעים אלה כיום הוא תעשיית התיירות. המדובר בעסק משתלם מאוד: מטאדור מקצועי מרוויח למעלה ממיליון דולר בשנה, וסכום מכירת הכרטיסים בספרד מגיע ל 1.4 מיליארד דולר בשנה. מחאה עולמית. המחאה הציבורית נגד "מלחמות" הפרים גוברת גם בספרד. במקומות אחרים נרשמו הצלחות: ראש עיריית סאנְגְווינֶטו באיטליה, למשל, ביטל את "מלחמות" הפרים כחלק מ"פסטיבל השור", שנערך בעיר השנה. גם ברוסיה נכשלו לאחרונה ניסיונות לארגן אירועים כאלה, בעקבות מחאה מרחבי העולם (באחד המקרים קיבלה העירייה המארחת 15 אלף מכתבים). מדינות מסוימות, כגון ארצות-הברית ופורטוגל, מנסות לעקוף את המחאה על-ידי רטוריקה של קרב "ללא דם" ואיסור על הרג הפר בזירה. למעשה, מדובר באירועים הדומים לאלה הנערכים בספרד, על כל העינוי המתמשך, וההבדל הוא בכך, שהריגת הפר נערכת מחוץ לזירה. תיירוּת ללא אכזריות. כדי להיאבק ב"מלחמות" הפרים, מומלץ לנוסעים לספרד ליידע את סוכנויות הנסיעות שלכם, כי אתם מתנגדים להתאכזרות לחיות. קיימים אתרי נופש הכוללים "מלחמות" פרים כחלק מתכנית הבידור. חרם המוני יגרום להם להפסיק את המופעים הללו. קיימות בספרד ערי נופש, שבהן נאסרו "מלחמות" פרים: Tossa de Mar, Vilamacolum, וכן La Vajol. אפשר גם לוותר על תיירות במדינות שבהן נערכים מופעים אלה, ולכתוב על כך לשגרירויות של אותן מדינות. אזעקה מפורטוגל! עד לאחרונה, נערכו "מלחמות פרים" ברוב חלקי פורטוגל מתוך הגבלה, שאין להרוג את הפרים בזירה. החוק המגביל נחקק ב 1928. עיר קטנה בדרום פורטוגל, ברנקוס (Barrancos) המשיכה לקיים "מלחמות" שבהן הורגים את הפרים. לאחרונה נחשף העינוי בטלוויזיה הפורטוגלית, והממשלה ערכה דיון בנושא, תחת השפעת המאפיה של "לוחמי הפרים", ובמקום לאכוף את החוק - החליטה לשנות אותו ולהתיר הרג פרים בזירה בכל המדינה. זאת על אף ש 85% מאזרחי פורטוגל מתנגדים לכך. לחץ בינלאומי נותר כתקווה העיקרית להעביר את רוע הגזרה. שִלחו מכתבי מחאה לגורמים הבאים:
מקורות ומידע נוסף
|
