אנונימוס בפייסבוק
למידע על המאבק ב"מלחמות פרים" בספרד
רבים מן התומכים באירועים אלה של הרג מסוגנן, נתלים בתירוץ, שמדובר במסורת. אכן מדובר במסורת - של הרג איטי של חיות, לאחר שעברו התעללות ממושכת. בכל מקרה, אחד הגורמים העיקריים שמממנים מופעים אלה כיום הוא תעשיית התיירות. המדובר בעסק משתלם מאוד: מטאדור מקצועי מרוויח למעלה ממיליון דולר בשנה, וסכום מכירת הכרטיסים בספרד מגיע ל 1.4 מיליארד דולר בשנה.
נקודת-המבט של הפר
מכים אותו, מסממים אותו, דוחפים אותו לתא חשוך, ולאחר כליאה ממושכת - דוחפים אותו לזירה מוארת, שם מתרוצצים מולו בני-אדם עם כידונים בידיהם, חלקם על סוסים וחלקם רגליים, המדלגים במהירות אל מחוץ לזירה כשהוא מתקרב. הם מתגרים בו שוב ושוב, וכשהוא מנסה להגיב - נועצים בו כידונים ומרחיבים את פצעיו. הוא מדמם, בקושי עומד, והם ממשיכים לפצוע אותו. לבסוף בא מישהו ונועץ בו חרב עמוק יותר. אם יש לו מזל - אז הוא מת. זהו תקציר עלילת "מלחמת" פרים, שמדויק יותר לתארה כעינוי והרג מסוגנן של פרים מטושטשים ופצועים בידי קבוצת אנשים חמושים.הנבחרים
דרישתם של מנהלי "מלחמות" הפרים היא, שהפרים יגיבו באופן הצפוי ביותר - ינסו לתקוף תמיד, יתמקדו בבד שמנופפים מולם - ויעשו זאת באופן זהה וחוזר על עצמו. פר העוצר לשקול את צעדיו נחשב כבלתי מתאים למופע (וכמסוכן). פרים נורמליים אינם נוטים להגיב באופן החוזר על עצמו עד כדי כך, ולכן מביאים לזירה פרים, שעברו ברירה מלאכותית: הם צאצאיהן של פרות, המסתערות תמיד באופן זהה כאשר דוקרים אותן.את הכידונים הם מסובבים בתוך בשרו, כדי להבטיח שיאבד דם רב
מאחורי הקלעים
היצירתיות הרבה ביותר ב"מלחמות" פרים, המוצגות על-ידי תומכיהן כאירוע אמנותי, מושקעת בהחלשת הפר. המבצע מתחיל שבועות לפני המופע, אז מכים את הפר באזור הכליות ותולים על צווארו משקולות כבדות, כדי לעייף את שריריו. האמצעים מחריפים לפני הכניסה לזירה. נוהגים "לגלח" את קרניו - כלומר לנסר אותן ולהפחית סנטימטרים אחדים מאורכן. הקרניים, כמו שפמו של החתול, עוזרות לפר לנווט, ולכן שינוי פתאומי פוגע בקואורדינציה שלו. שיטה זו אינה חוקית בספרד, ולכן לעתים בודק וטרינר את קרניו של הפר המת לאחר האירוע (נוהל שעורר מחאה אפקטיבית מטעם העוסקים ב"מלחמות" הפרים). יש השולחים את הפר לזירה לאחר שסיממו אותו או החלישו אותו על-יד מתן חומר משלשל. יש החובטים בראשו בשקי חול כדי להמם אותו. בנוסף לכך, כדי להחליש את ראייתו, נוהגים לעתים לשפשף חומרים מגרים על עיניו.כרוניקה של מוות ידוע מראש
"מלחמת" הפרים נפתחת כאשר מתקרבים אנשים לפר, מתישים אותו וגורמים לו תסכול על-ידי הרצתו במעגלים וניסיון לגרום לו להתנגש בשולי הזירה. כאשר קצרה נשימתו, ניגשים אליו הפיקאדורים. אלו הם רוכבים על סוסים, הנועצים כידונים בגבו של הפר ובשרירי הצוואר שלו. בכך הם שוללים ממנו את היכולת להרים את ראשו. את הכידונים הם מסובבים בתוך בשרו, כדי להבטיח שיאבד דם רב. אז מגיע תורם של הבּאנְדֶרילֶרוֹס, הנכנסים רגלית לזירה וממשיכים להסיח את דעתו של הפר, תוך שהם נועצים עוד כידונים בגבו. כאשר נחלש הפר כתוצאה מאיבוד הדם, ממשיכים הבאנדרילרוס להריץ אותו במעגלים עד שהוא מטושטש ואינו מסוגר עוד לרוץ. לבסוף מגיע המטאדור. הוא סוחט מספר התקפות מהחיה הגוססת, ואז מנסה להרוג אותה בחרבו. בדרך-כלל מצליח המטאדור רק לפצוע את הפר עוד, ואז נכנס לזירה אדם נוסף, הממשיך לדקור את הפר ולהתישו, בניסיון להרגו. הפגיון אמור לחתוך את חוט השדרה, אולם לא תמיד הדבר מצליח, ולעתים גוררים את הפר אל מחוץ לזירה, קשור בשרשראות לסוסים, כשהוא עדיין בהכרה. אם הקהל מרוצה מביצועיו של המטאדור, חותכים את זנבו ואת אוזניו של הפר ומגישים אותם למטאדור כשי. לאחר מספר דקות דוחפים פר אחר לזירה - שישה פרים בכל אירוע.לעתים גוררים את הפר אל מחוץ לזירה כשהוא עדיין בהכרה
גורל הסוסים
פרים אינם הקורבנות היחידים של המנהג. כתב-עת התומך ב"מלחמות" פרים מודה, שהסוסים המובאים לזירה מקבלים זריקת טשטוש מאחורי האוזן, ולא פעם נאלצים לגרור אותם, שכן הם נפגעים לעתים קרובות מנגיחות הפר, אשר שוקל כחצי טון. כדי למנוע מהסוסים להגיב על הסכנה, מכסים את עיניהם ונוהגים לדחוף עיתון רטוב לאוזניהם. אם לא די בכך, לעתים גם חותכים מבעוד מועד את מיתרי הקול שלהם, כדי שקולות הפחד והכאב שלהם לא יסיחו את דעתו של הקהל. אלו הם בדרך-כלל סוסים שנוצלו לעבודה עד שנחלשו מדי, ואז הם נמכרים לסיים את חייהם בצורה זו.כסף
התומכים באירועי הרג מסוגנן נתלים בתירוץ שמדובר במסורת